עדותם של קרובי משפחה

לפני מס' שנים התפרסם המקרה בו ב"מסדרון בית המשפט" בעיצומו של שמיעת הליך פלילי נערכה "חתונה" חפוזה, שתוצאתה היתה כי עדות "בת הזוג" הטריה, לא תוכל להשמע ולהתקבל, כיון שעדותו של בן/בת זוג פסולה. נרחיב מעט בענין זה.

על פי פקודת הראיות, ישנה הוראה הקובעת את הכלל לפיו "הכל כשרים לעדות".

הכשרות להעיד טומנת בתוכה גם את החובה להעיד, לאמור: מי שהוא כשר לעדות – חייב להעיד, וניתן לכפותו לעשות כן, לשם כך אף נקבעו סנקציות שונות בחוק.
כמובן, שלכלל זה נמצאו חריגים אחדים (כגון: העדת שופט בדבר שטיפל בו בתוקף סמכותו כשופט, העדת שותף לעבירה במשפטו של שותפו) וביניהם גם עדותם של בני זוג, במשפט פלילי, לחובת בן הזוג.

נציין כי חריג זה נכון גם לגבי עדותם של הורים וילדים, האחד לחובת משנהו.

מספר הסברים ניתנו לכך. המשכנע שבהם נעוץ במגמה לשמור על שלמות התא המשפחתי ועל שלום-הבית במסגרת המשפחה. מגמה זו הועדפה ע"י המחוקק, על פני החובה להעיד ולתרום בדרך זו לקיום משפט צדק.

לא למותר לציין כי בעבר הובעה כבר הדעה ( ע"פ 500/77) שטעם זה, כבר אבד עליו הכלח בימינו, ואפילו הנימוק של שמירת שלום הבית מתמוטט והולך בימינו…

נדגיש כי:
א. המדובר כאן אך ורק בעדות לחובת בן הזוג – לאמור: עדות מטעם התביעה.
ב. הפטור מחובת מסירת העדות, הינה במסגרת ההליך השיפוטי עצמו, מה שאין כן לגבי החקירה המשטרתית, בה לפי הגישה המקובלת, יש חובה למסירת עדות בחקירה ואף ניתן לנקוט נגד בני המשפחה באמצעים הדרושים על מנת לחייב מסירת העדות.

יחד עם זאת, פקודת הראיות עצמה מציינת מספר מקרים חריגים, בהם, למרות כל האמור לעיל, תתקבל עדותם של בני זוג או הורים וילדיהם האחד לחובת משנהו.
המקרים הם:

א. חבלת גוף או אלימות או איום שנעברו ביניהם.
ב. הפרת חובתו של ההורה כלפי ילדו או הזנחתו (לספק לו צורכי מחייתו, לדאוג לבריאותו).
ג. עבירות מין ופגיעה בקטינים וחסרי ישע.

בנסיבות אלה מובן כי אין למנוע עדות של הורה כנגד ילדו ולהיפך, וכן עדות של בן זוג אחד כנגד השני.

לסיום נציין, על רקע ריבוי המקרים המזעזעים להם אנו עדים לאחרונה, של אלימות במשפחה, הרי שגם כאן קובע החוק למניעת אלימות במשפחה (סע' 8) כי תחולתה של פקודת הראיות ופסלות העדות כפי שציינו, לא יחול בכל הקשור להליכים המתנהלים על פי חוק ספציפי זה, ולפיכך בכל מעשה של אלימות במשפחה, כשרים בני משפחה להעיד זה כנגד זה.